חיים של בינוניות כלכלית - גזרת שמיים או עניין של בחירה?

לפני זמן מה פורסמה בקבוצת הפייסבוק "ממריאים לחופש כלכלי" שאלה בזו הלשון:

"הנחת יסוד בעולם ההשקעות לא מתיישבת בדעתי:
השתחררת מהשירות, תחילת החיים, גו! אוניברסיטה, חתונה, אישה, ילדים, דירה. קשה. אבל אתה אחראי, קרעת ת'תחת והצלחת לממן את כל זה, אולי אפילו בעזרת ההורים. חי בצנעה (שוב, אחראי). אולי אפילו החכמת מאיזו קבוצת פייסבוק והצלחת להפריש מעט כל חודש לאיזו קופת גמל או קרן השתלמות, ואולי אפילו אחרי כמה שנים צברת מספיק הון עצמי התחלתי להשקעה של ממש, דירת 4 חדרים בזימבבואה! הכל טוב ויפה. אבל היי, מה עכשיו? אתה במירוץ להחזיר את המשכנתא על בסיס המשכורת החודשית (מאחר והקופות והקרנות שלך לא עוזרות כרגע כי כדי שישתלמו הן צריכות לתקתק עוד 30-40-50 שנים ורק אז הרווחים יהיו משמעותיים) מה שמקצץ אותה עוד יותר, ולוקח המון שנים לצאת מזה. שלא לדבר על רמת ההתפשרות ברמת החיים הנוכחית. יוצא מכך שלא תוכל להשקיע ביותר מנכס משמעותי אחד בתחילת החיים, ותוכל לחזור לזה רק בגיל 60-70 כשהקרנות צברו מספיק ריבית דריבית.
האמנם? אנא סברו את דעתי."

הכותב היטיב לתאר את דפוס החשיבה שאני בטוח שרובנו התחנכנו עליו. ואכן, אם נעשה את מה ש"כולם עושים", נחיה "כמו כולם". ומה לעשות - "כולם", כלומר הרוב המוחלט של האנשים לא משגשגים כלכלית, ובוודאי שלא חושבים על עצמאות כלכלית או חירות כלכלית. אז אם אנו רוצים להשיג תוצאות שונות, ברור שעלינו לנהוג "לא כמו כולם". איך? ברשותכם אציע שני תרחישים אלטרנטיביים.

נניח שגיבור סיפורנו - נקרא לו אדם - מתחיל את חייו הבוגרים "כמו כולם" - שירות צבאי, טיול אחרי הצבא, אולי עבודה למשך תקופה על מנת לממן לימודים עתידיים ואוניברסיטה. כך הוא יוצא אל שוק העבודה בגיל 26. הבחור למד מקצוע נחשק ולכן שכרו ההתחלתי עומד על 15 אלף ₪ נטו לחודש.

תרחיש "כמו כולם"

לראשונה בחייו אדם מתחיל להרוויח כסף. הוא שוכר לו דירה נחמדה במרכז הארץ, לוקח רכב ליסינג ממקום עבודתו ומנצל את שעות הפנאי (הדי מועטות יש לומר) לבילויים יקרים. אדם אינו חושב על חיסכון (למה לו - הוא בעל מקצוע נחשק, יש לו ביטחון תעסוקתי ובפנסיה - יהיה בסדר), אך מצליח לחסוך 2000 ₪ בחודש. הוא קרא באיזו קבוצת פייסבוק שכדאי לנתב את החיסכון החודשי לקופת גמל להשקעה וכך הוא עושה. מאחר והוא שונא סיכון, המסלול הנבחר הוא כללי.

תרחיש "live like no one else so later you can live like no one else"

לראשונה בחייו אדם מתחיל להרוויח כסף. הוא מחליט שהשנים הראשונות יוקדשו לבניית בסיס מוצק לעתידו הכלכלי. הוא שוכר לו דירה נחמדה המתאימה לצרכיו קרוב למקום עבודתו ורוכש רכב קטן וחסכוני בן 5 שנים. הוא מבלה בשעות הפנאי שלו כמובן, אך מנהל את כספו. כך מצליח אדם לחסוך 7,000 ₪ בחודש. כשאדם צובר ביטחון בהתנהלות הכלכלית שלו, הוא ניגש לבנק ולוקח הלוואה של 300,000 ₪ ל-6 שנים בריבית נמוכה. החזר ההלוואה הוא 4,400 ₪ בחודש, ויתרת החיסכון (2,600 ₪ בחודש) מנותבים לקופת גמל להשקעה במסלול מנייתי. אדם משתמש בהון המגויס על מנת להשתתף בעסקת נדל"ן יזמית קבוצתית מעבר לים.

מה יקרה לאחר 3 שנים?

אדם כבר בן 29 וסביר להניח שבשלב זה יתחתן ויקים משפחה. בתרחיש "כמו כולם" אדם חסך עד עכשיו קצת פחות מ-80 אלף ₪. הוא וזוגתו עובדים קשה ועם הרבה עזרה מההורים קונים דירת מגורים עם משכנתא ל-30 שנים. כל החיסכון החודשי של המשפחה מנותב להחזרי המשכנתא ואדם וזוגתו חוששים מאד לאבד את מקומות העבודה שלהם, שכן עם המשכנתא הגדולה, תלותם במקומות העבודה הופכת למוחלטת.

בתרחיש השני אדם ישלים את ההשקעה היזמית ויהיה בעל הון של כ-530 אלף ₪ עם יתרת הלוואה של כ-153.5 אלף ₪. הוא רותם את זוגתו למסע הכלכלי שלו שהופך כעת למסע משפחתי. הוצאות התא המשפחתי גדלות כמובן - דירה גדולה יותר, מסגרות לילדים בהמשך ועוד. יחד עם זאת נכנסת גם משכורת נוספת וכך הם ממשיכים לחסוך סכומים דומים לאלה שאדם חסך בהיותו רווק.

אדם ובת זוגתו ממשיכים לפעול. הם משתמשים ב-300 אלף ₪ על מנת לרכוש דירה להשקעה בארץ באזור בו צפויה עליית ערך גבוהה מהממוצע. הדירה נרכשת עם משכנתא מקסימלית על מנת ליהנות יותר מעליית הערך. את היתרה (230 אלף ₪) ישקיעו בעסקה יזמית נוספת.

ולאחר 6 שנים...

בתרחיש "כמו כולם" אין בשורה גדולה לאדם ומשפחתו. הוא וזוגתו עובדים קשה וממשיכים לשלם את המשכנתא על דירת המגורים מבלי לחסוך כסף מעבר לכך.

בתרחיש השני אדם ישלים את הסבב הראשון של דירה להשקעה, כלומר ימכור את הדירה ברווח, וכן סבב נוסף של עסקה יזמית מעבר לים. בנוסף אדם וזוגתו ימשיכו לחסוך ברמה החודשית. אחסוך מכם את החישובים (בכל זאת אנסה לשמור על אורך פוסט שפוי), ואתן את השורה התחתונה - בתרחיש זה אדם ומשפחתו יהיו בעלי הון של כ-1.3 מיליון ₪, נקי מהתחייבויות.

סביר להניח שבשלב זה הוצאות המשפחה יגדלו. החיים בארץ מתייקרים מדי שנה וייתכן שגם עם שתי משכורות אדם ובת זוגתו חוסכים רק 4,000 ₪ מדי חודש. יחד עם זאת, בני הזוג עשו תהליך מסודר של תכנון פיננסי והסכום שאדם צבר ב-6 השנים הראשונות יחד עם החיסכון החודשי מושקעים בחוכמה ומגדילים את ההון המשפחתי.

ומה יקרה 13 שנים אחרי?

אדם בן 45. בתרחיש "כמו כולם" הוא וזוגתו עדיין משלמים את המשכנתא ובמקרה הטוב חוסכים קצת כסף לטיול משפחתי פעם בשנה. בתרחיש זה ככל הנראה אדם וזוגתו ייאלצו לעבוד עד גיל הפרישה הרשמי ולהוריד ברמת חייהם כאשר יגיעו לגיל זה.

ובתרחיש "live like no one else so later you can live like no one else"...

אדם ומשפחתו צברו הון של כ-5.5 מיליון ₪, נקי מהתחייבויות. מאחר והם מחזיקים בהרגלים כלכליים בריאים, הון זה יכול לאפשר להם לקבל הכנסה מהשקעות שתספק את רמת חייהם הרצויה. כך יוכלו, אם רק יבחרו בכך, להפסיק לעבוד לפרנסתם ולבחור בכל יום מה יעשו עם זמנם.

אז האם בינוניות כלכלית (שזהו לצערי המצב של רוב האוכלוסיה, גם בעשירונים העליונים) היא גזרה משמיים, או שבכל זאת יש מה לעשות כדי לקבל תוצאות אחרות? אני מניח שאם הגעתם עד כאן התשובה ברורה. שגשוג כלכלי ופרישה בטוחה ומוקדמת בהחלט אפשריים, אך זה יקרה רק אם נשנה את המחשבה שלנו ולא נחיה "כמו כולם".

ואסיים בנימה אישית. עד אמצע שנות ה-30 שלי התנהלתי בדיוק לפי הנוסחה בתחילת הפוסט, פשוט כי לא הכרתי דרך אחרת. היום איני מפסיק להודות על ההתפכחות וההתפתחות הכלכלית שלי שאפשרו לי לכוון גבוה ולנווט את הספינה המשפחתית אל חוף המבטחים הכלכלי שבו איננו תלויים יותר בשכר עבודה ובוחרים באמת מה לעשות עם זמננו. איני יכול להגיד שהבחירה בהתפתחות הכלכלית הינה קלה. יש לא מעט מכשולים בדרך - פערי ידע להשלים, ויתור על אזורי הנוחות המוכרים ולחץ מהסביבה הקרובה שמאד מנסה לשמור עלינו שמא ניפגע אם נלך בדרך הלא מוכרת. היום אני עושה כמיטב יכולתי להפוך את הדרך הזו למוארת ובטוחה יותר עבור כמה שיותר אנשים.

Two roads diverged in a wood, and I -
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference

Robert Frost - The road not taken